לפני כמה שנים הטלוויזיה בבית שלי התקלקלה ואחרי כמה חודשים טובים שהתעצלנו לקנות טלוויזיה חדשה אמא שלי החליטה סופית שאנחנו לא צריכים טלוויזיה בבית ולכן התקשרה להוט שיקחו את הממיר שהיה לנו בבית. מאז אפשר לומר שאני מנותקת ולא מעודכנת כל כך במה שקורה בעולם כך שאם תדברו איתי על המירוץ למיליון, אקס פקטור ועוד כל מיני תוכניות ריאליטי לא מעניינות אני לא אבין אתכם ולא אדע על מה אתם מדברים.
חוץ מתוכניות הריאליטי התנתקתי גם מהחדשות אז גם בזה אני לא מעודכנת כל כך ואם אני כן, רוב הסיכויים ששמעתי מאנשים בבסיס או שהחלטתי לכתוב בגוגל YNET ולהיסתכל בעצמי (זה קורה לעיתים רחוקות) או שפשוט יצא שהייתי אצל דודה שלי וצפיתי בטלוויזיה.
מי שלא יודע חווית הצפיה בחדשות בשבילי היא קשה והיא כרוכה בנשימה עמוקה לפני ובהמון אנחות במהלך השידור. למה זה כל כך קשה לי ? אני יודעת שהעולם לא "ורוד" וקורים הרבה דברים רעים ואכזריים אבל כל פעם שאני צופה בזה, ממהדורה למהדורה אני מרגישה שהכל בעולם מדרדר וזה עושה לי תחושה מעיקה בלב.
היום במיקרה יצא לי להיות אצל דודה שלי ולצפות בחדשות, אספר לכם על הכתבות ששודרו מהסוף להתחלה (מסוף השידור עד להתחלתו) "40 שנה לאוטובוס הדמים", "אלימות בבתי ספר", "ירי בבית ספר בפלורידה", "ניסיון לינץ' בג'נין", "הפלת מטוס קרב".
בחרתי להתחיל מהסוף כי דווקא הכתבה האחרונה היא מה שגרמה לי לקבל מכה בראש. מי שלא יודע אוטובוס הדמים הוא כינוי לאחד הפיגועים הכי נוראים שקרו במדינת ישראל שבו נירצחו 35 אנשים ו71 פצועים על ידי 11 מחבלים אכזריים. הכתבה הזאת הראתה לי שאחרי 40 שנה מאז הפיגוע הזה שום דבר לא השתנה בעולם. חמאס חופר מינהרות, מנסה לחטוף חיילים, להרוג כמה שיותר יהודים ואם הפיגוע הזה היה קורה עכשיו, לא הייתי מופתעת, הייתי מצטמררת אבל לא הייתי מופתעת. הדבר היחיד שהשתנה בנושא הזה הוא שלמדינת ישראל יש אמצעים למנוע מראש כאלה דברים (חדירה של מחבלים וכו') וגם כן לא עד הסוף.
איך ייתכן שמתבגר בן 19 במדינה כמו ארצות הברית לא יכול לשתות אלכוהול עד גיל 21 אבל יכול לקנות רובים ופצצות בסופר הקרוב ?? רק באמצע שנה שעברה התבצע ירי בבית ספר בקליפורניה. איך העולם מרשה שתהיה מכירה חופשית וקלה כל כך של כלי נשק ? איך ב-40 שנה האלה שום דבר לא השתנה ולמרות כל מקרי הירי שקורים שארה"ב עדיין אין חוק נגד זה?
אולי בישראל לא יורים ברובה בבית ספר אבל האלימות כלפי מורים ותלמידים רק מתגברת ומגיעה לרמה שילד מתקשר למשטרה כדי להגיד לו שילדים עם מסכות מאיימים אליו שיזרקו אותו מהגג (דרך אגב, דבר שבאמת קורה בסוף). אני לא יודעת איך הדברים היו לפני 40 שנה אבל בשנים האחרונות אי אפשר להתעלם מהכותרות שחוזרות ורק מתגברות לגבי אלימות בבתי הספר.
העידן האחרון נחשב למשגשג ביותר, מבחינה טכנולוגית אין ספק שהצלחנו להגיע למקומות שפעם ניראו כמו חלום אבל האם מבחינה "מוסרית" (אקרא לזה ככה כי אין לי שם אחר לתאר את הכוונה שלי) אנחנו גם מתקדמים? האם השינאה הולכת ונעלמת ? האם האלימות בעולם אי פעם תרד ? לפעמים אני לא יודעת אם להיות אופטימית או פסימית כי אני כן מאמינה שהעולם יכול להשתנות לטובה אבל כל פעם שאני צופה בחדשות זה רק מוריד אותי למטה וכמו היום גורם לי לחשוב ששום דבר לא יכול להשתנות, אם 40 שנה אחרי הפיגוע הזה הכל עדיין אותו דבר האם יש תקווה שמשהו כן ישתנה?
;){kind=link}