למה חשבנו שזה חכם להיפגש אחרי פרידה שכזו?
באמת ציפינו ששנינו נתנהג כרגיל ונהיה חברים טובים?
ישבנו בבר, נתתי לך את השרשרת שקניתי לשנינו לפני שניפרדנו, תליון של יין ויאנג, אתה קיבלת את החצי השחור ואני את החצי הלבן.
התעדכנו בחיים אחד של השני ולרגע זה באמת היה ניראה כאילו אנחנו מסתדרים ושום דבר לא מפריע לנו, לא העבר שלנו יחד ולא הרגשות שלנו כלפי אחד לשני, לרגע באמת האמנו שאנחנו רק ידידים פשוטים.
כמובן שבמהרה, אחרי שעזבנו את המקום וישבנו לדבר במכונית, החיוך שהיה לשנינו על השפתיים נהפך לעצב אחד גדול, הדיבורים הקלילים שהיו לנו קודם נהפכו להיות רצינים והעיניים שהיו מלאות באושר החלו להתמלא בדמעות.
וזה מצחיק, כי למרות הכל, החלטנו להתעלם מהעולם ומכל מה שהיה ולבלות עוד לילה אחד יחד.
הגענו אליך לדירה, נשכבנו במיטה והבטנו אחד בשני, מחובקים המשכנו לדבר בחיוך ולצחוק יחד. לכמה רגעים זה באמת היה ניראה כאילו התגברנו על הכל וכל מה שהיה קודם היה אשליה.
הנחתי את הראש שלי על החזה שלך ונירדמתי, אחרי כמה דקות התעוררתי שוב והבטתי בך, ראיתי על עיניך כמה אתה מתחרט על הרגע הזה, ראיתי בעיניך שמבחינתך הכל היה טעות ושאתה לא יודע איך לברוח.
הדמעות החלו לנזול ואיתם הדיבורים הרצינים התחילו לצאת שוב. אמרת לי שאתה לא יודע מה לעשות, קשה לך לוותר על שנינו אבל אתה לא רוצה לראות אותי ניפגעת ממך יותר. אמרת לי שאתה לא בשבילי ושאני פשוט טובה מידי בשבילך, שאתה לא יכול לתת לי את האהבה שאני רוצה.
אני לעומת זאת לא הסכמתי עם מה שאמרת כי אני יודעת שרק אותך אוהב.
שנה וחצי חלפה מאז שניפרדנו ובכל זאת אני עדיין חושבת עליך, איך אוותר עליך בקלות כל כך עכשיו?
אתה המשכת להגיד לי שהשתנת ואתה כבר לא הבן אדם שאני מכירה ושעכשיו הדמות שיש לי בראש לא קיימת יותר, שאתה בתוך בור עמוק שאף אחד לא יוכל להוציא אותך ממנו ושבסופו של דבר תהפוך להיות רק זיכרון ישן בתוך הראש שלי.
ניסיתי להתנגד לכל מה שאמרת אבל לא משנה מה אמרתי, אתה עדיין המשכת להרחיק אותי ממך. בסופו של דבר התייאשתי ורק כעסתי עליך שחזרת לי לחיים בכזו קלות ושעכשיו אתה מנסה לצאת מהם כאילו לא היה כלום.
אחרי כמה שעות של עצב, המשכנו לשכב מחובקים והרשתי לעצמי פעם אחרונה להירדם בזרועתיך, פעם אחרונה לישון לצידך, פעם אחרונה להקשיב ללב שלך פועם לידי.
.
.
.
עברו כבר שבועיים מאז ועדיין לא נעשת להיות סתם זיכרון במוחי, בטוח שלא עבר מספיק זמן עדיין אבל אני פשוט יודעת שלא אוכל להפוך אותך לזיכרון חולף. אולי בשבילך אני אהפוך להיות זיכרון רחוק אבל אני לא יודעת איך להוציא אותך מהראש ומהלב שלי ואני לא חושבת שזה אי פעם יקרה.
אני ניסיתי לעשות כל דבר כדי למחוק אותך ממני אבל לא משנה מה, אתה עדיין שם.
למרות כל מה שאמרת ולמרות שפגעת בי, אני עדיין נישארת כמו שאני והלב שלי לא משתנה.
אני כל כך מפחדת שאני לא אצליח להתגבר עליך, אני כל כך מפחדת שגם כשאני אהיה עם אנשים אחרים אני עדיין אחשוב עליך לעד.
עם כמה שזה רע, אני מקווה שאצלך אני לא אהפוך להיות סתם זיכרון רחוק, אלא זיכרון כואב, שיתן לך תחושה של החמצה, צביטה בלב, על כך שעזבת את הבן אדם שכל כך רצה להיות שם בשבילך ולהילחם איתך על הכל.
בינתיים אנסה להפוך אותך לזיכרון ישן אבל אני לא מבטיחה לך שאצליח.
;){kind=link}